כְּשֶׁאֲנִי טוֹבַעַת
אֵין לִי צֹרֶךְ שֶׁתְּתָאֲרוֹ לִי אֶת הַמַּיִם,
לֹא אֶת צִבְעָם, לֹא אֶת עִמְקָם,
הֲרֵי אֲנִי חָשָׁה אוֹתָם עַד צַוָּארִי.
יֶשׁ לִי רַק בִּקְשָׁה,
אַל תְּחַדְּלוּ לְרֶגַע מִלְּתָאֵר לִי
אֵיךְ נִרְאֵית
הַיַּבָּשָׁה

מְכוֹנִית מַתֶּכֶת נִצְנְצָה פִּתְאוֹם נוֹרָא, הִפְסַקְתִּי לְזַמְזֵם שִׁיר שֶׁלּוֹ הֵדִים שֶׁל שֶׁקֶט כִּקְרִיסָה שֶׁל דָּג לַיָּם; פַּעַם כְּשֶׁ

הַחוֹל זָרַם לִמַּדְנוּ בְּרִיבִים קְטַנִּים לְהִינָּשֵׁךְ אַגַּב תְּהוֹם עֲלֵי שַׁלֶּכֶת אָפְקִיִּים צָנְחוּ וְהוּא אָהַב

בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ

אֶת הָעֵצִים הַמַּלְבִּינִים.

הִיא שָׁמְעָה שְׂרִיטוֹת, דְּפִיקוֹת, כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ מְנַסֶּה לִדְחֹס קֻבִּיּוֹת עֵץ חֲלוּלוֹת קַלּוֹת רַבּוֹת, רַבּוֹת,

הִפְנְתָה אֶל הַחַלּוֹן וְנוֹכְחָה: גֶּשֶׁם שֶׁהִתְחִיל וְנִגְמָר –

אָז, בַּבַּיִת בְּבֶּרְלִין, בַּמֵּרוֹץ שֶׁבַּחֲצַר, בַּדְּרִיכָה הַיְּחֵפָה עַל עֲצָמִים רַכִּים (קָשֶׁה הָיָה לְהַבְחִין אִם מְדֻבָּר בְּחֲשׁוּפִיּוֹת אוֹ בִּטְלָלִים) הַיֶּלֶד אָהַב מַמָּשׁ אֶת עֲצֵי הַשְּׁזִיפִים. מָקוֹם הַמַּחְבּוֹא הָאִידֵאָלִי, מֻשָּׂא הַוִּכּוּחַ הַמּוֹפְתִי; הִיא לֹא בִּמְיֻוחָד. היא אָהֲבָה אֶת הַחֹל שֶׁנָּטַף מִבֵּין הָאֶצְבָּעוֹת כְּמוֹ הָיָה מִקְשָׁה אַחַת. גִּזְרָתָהּ הָיְתָה זְעִירָה וּמְעֻבָּה אָז; צַמּוֹתֶיהָ מְקֻרְזָלוֹת תָּמִיד, עֵינֶיהָ חַמּוֹת, סְגוּרוֹת יוֹתֵר מֵהַיּוֹם.

הִיא אָמְרָה לוֹ: "זְרֹם". הוּא הִבִּיט בָּהּ מִשְׁתָּאֶה. מִלְמֵל מִלּוֹת הִתְנַגְּדוּת – הִיא אָמְרָה לוֹ: "זְרֹם. בַּזְּרִימָה שֶׁלְּךָ זֶה יִהְיֶה יוֹתֵר קַל, וּבִכְלָל, מִי אַתָּה ש…" – הוּא זָרַם: תְּנוּעַת כַּפּוֹת רַגְלָיו בַּנַּעֲלַיִם הַכְּבֵדוֹת-מִדַּי סָחֲפָה אֲבָנִים קְטַנּוֹת, מְקֻלָּלוֹת, דָּם. הַמְּפַקֵּד הִפְעִיל לַחַץ מְמֻקָּד עַל נִשְׁקוֹ עַד שֶׁהִתְפַּקֵּעַ וְהוּא הִתְפַּעֵל מֵהַדִּיּוּק הַמִּקְצוֹעִי. יָמִים עָבְרוּ, וְלָמַד לֶאֱהֹב אֶת הַמְּנוּחָה הָרִגְעִית שֶׁל הַגּוּף בְּמַצַּב שְׁכִּיבָה כְּשֶׁרֵיחַ שֶׁמֶן מְכוֹנוֹת כָּתֹם עָטַף אוֹתָם  –

הִיא הִצִּיעָה לוֹ: חֲזֹר אֵלַי, הִיא בִּקְּשָׁה: אֶל עֵץ הַשְּׁזִיפִים. הִיא הִתְלוֹנְנָה שֶׁקַּר (הוּא יוֹדֵעַ). קַר לָהּ עַכְשָׁיו (הוּא יוֹדֵעַ). קַר גַּם בַּבַּיִת מִפְרְקֵי הָאֶצְבָּעוֹת יְבֵשִׁים, קְפוּאִים, צָרִיךְ לִקְנוֹת קְרֵם לַחוּת בַּסּוּפֶּר פַארְם – יוֹדֵעַ, הִיא לֹא יוֹדַעַת מָה זֶה קֹר, הוּא כֵּן יוֹדֵעַ מָה זֶה סוּפֶּר פַארְם, ואִם הִיא מַמָּשׁ רוֹצָה לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ הִיא יְכוֹלָה

לִקְטֹף שְׁזִיף אֶחָד לְמַעֲנוֹ בְּבוֹא הַקַּיִץ.

באחרית הימים
כָּתְבָה דָּנָה אֶדְרִי פינבלט

בְּאַחֲרִית הַיָּמִים

תִּהְיֶה הֵלֶךְ תָּמִים

בְּאַחֲרִית הַיָּמִים

לֹא יִהְיוּ עַל רֹאשְׁךָ אִיּוּמִים

תִּהְיֶה סְתָם אָדָם

כָּזֶה הַמִּסְתּוֹבֵב בָּעוֹלָם

כָּזֶה הַנֶּהֱנֶה מִפְּרִיחָה שֶׁל יַסְמִין

כָּזֶה הַנֶּהֱנֶה מֵרֵיחַ סִיר שֶׁל חַמִּין

בְּאַחֲרִית הַיָּמִים , כֵּן זֶה אֵי שָׁם

וְאוּלַי זֶה בִּכְלָל בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הָעוֹלָם

יֵשׁ עוֹלָם דֵּי פָּשׁוּט

אֵין שָׁם לְאַף אֶחָד כִּסֵּא שֶׁל מַלְכוּת

כֻּלָּם זָזִים כָּךְ בְּתוֹרָם

מִשָּׁם לְפֹה מִפֹּה לְשָׁם

מִבְּלִי לַחְשֹׁשׁ מֵאַכְזָרִיּוּתוֹ שֶׁל עוֹלָם

אוֹמְרִים הֵם שָׁלוֹם, שׁוֹאֲלִים לִשְׁלוֹמְךָ

אִם יֵשׁ לְךָ בְּשׂוֹרָה טוֹבָה יִתְּנוּ לְךָ בְּרָכָה

בְּאַחֲרִית הַיָּמִים בֵּית הַמִּשְׁטָרָה מְנַמְנֵם

כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמוֹ

וְאֵלּוּ חֻקִּים עָלָיו לְקַיֵּם

אֲנָשִׁים לֹא מְחַפְּשִׂים צָרוֹת כָּכָה סְתָם

רַק צֵל שֶׁל עֵץ תּוּת לְנַמְנֵם בְּיוֹמוֹ שֶׁל קַיִץ חַם

אֲנָשִׁים שָׁם לֹא יוֹרִים צְרוֹרוֹת מֵרוֹבִים

כִּי הֵם חֵלֶק מִמַּעֲרֶכֶת שֶׁל כֵּלִים שְׁלוּבִים

בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, כֵּן אֵי שָׁם

יִהְיֶה תְּחִלָּתוֹ אוֹ סוֹפוֹ שֶׁל הָעוֹלָם