אימא אומרת שסבתא יוכבד מאוד מפחדת

כשדופקים לה בדלת

כי פעם

מזמן,

כשסבתא הייתה ילדה קטנה

בארץ רחוקה

אנשים רעים דפקו לה בדלת

ולקחו איתם את אבא ואימא שלה

ואת ברטה

אחותה הגדולה.

אני לא יודעת אם אימא המציאה את הסיפור הזה

או שסבתא פשוט נהיתה פחדנית מהזיקנה

אבל פעם שאלתי את סבתא

אם היא מתגעגעת לבית שהיה לה

בארץ ההיא

והיא חיבקה אותי חזק

ולחשה:

מיין קינד,

כאן הבית שלי,

רק כאן.

וכששאלתי את אימא

אולי סבתא צודקת?

כי בכל זאת

כדאי להקשיב לאישה מבוגרת,

היא הבטיחה לי

שאין לי בכלל מה לדאוג,

כי האנשים הרעים מפעם

לא קיימים עוד.

והשלום תיכף יגיע

וגם אם לא

בן אדם נורמלי

לא צריך לפחד להיות בבית שלו.

אבל בקיבוץ של סבתא יוכבד

יש ילדים לא מחונכים

שבכוונה דופקים לה חזק,

וכשהיא שואלת מי זה,

הם בורחים

אימא אומרת שסבתא יכולה לחטוף מזה התקף לב

ואבא אומר שהיא ממש מגזימה,

כי כאן זה לא שם,

כאן יש לנו מדינה

ומי כבר יבוא לקחת זקנה.

…

מוזר לשכב כאן בחושך,

ליד סבתא יוכבד

שעכשיו באמת נראית כמו זקנה מטורללת

מאז שדפקו לה בדלת אנשים רעים חדשים

וירו באבא

ואחר כך באימא

ואז בשני האחים שלי

הקטנים

וגררו אותי ואותה

לארץ רחוקה

דרך השדות החרושים

שהיא כל כך אהבה

וקצת התחלפנו,

סבתא ואני,

כי עכשיו היא כל הזמן מתחננת

שמישהו כבר יפתח פה את הדלת

ואני מתפללת

שלא,

כי אני כל כך

מפחדת.