עצב מחלחל בתוכי
מאת מישל צוקרמן
עצב מחלחל בתוכי,
כמו משהו מסתורי.
הוא בא והולך ללא רחמים,
ומשאיר אותי חסרת אונים.
קשר מתחיל בתמימות,
ובסוף אכזבה מבדידות.
שקט הגיע כיבה את האור,
רק רוצה ליפול אל הבור.
כעס מתפרץ מתוכי,
גלים מתנפצים.
הוא בא והולך ללא רחמים,
ומשאיר אותי חסרת מילים.
הטקסט נכתב בתקופה בה האור הפנימי שלי התנפץ, מה שנשאר היו רק בועות של אימה שרדפו אותי לילה ולילה. היצירה הראשונה שכתבתי בחיי, היה בה משהו נקי טהור על מהו כאב בעיניי , זה היה עבורי מקום לפרוק את הצער בליבי. ללא פילטרים ללא מסכות רק העיפרון המחברת ואני. מאז אותה יצירה לא הפסקתי לכתוב, עברו 8 שנים. אני רוצה להוקיר לה תודה שהיא פתחה עבורי מקום שהכאב שלי יכול להיות מפלט ולא רק לי אלא גם עבור אנשים נוספים, להבין שהם לא לבד ושזה בסדר להיות עצוב.
