מאת נעמה לי
אהובתי.
מחמל נפשי.
אני כותבת לך וליבי שותת
איך עזבת אותי כך?
אין שכחת לי חסד נעורי.
את הימים הלבנים בהם הייתי נאבקת עבורך
את השעות בהן צעדתי ברחובות למענך
את קשרי העבותות בהם כבלתי עצמי אליך
את המלחמה שלי שאין שום טעם בלעדיך
את הקנאות הבלתי מתפשרת על כבודך
את גיהוץ החולצה הלבנה ביום הולדתך
את ליבי נתתי
ועתה נותרתי ערומה ובודדה.
אהבה עיוורת,
שביום חג אחד
קרסה.
